בסיעתא דישמיא

עבודה בהיסטוריה

Section 1
Section 2
Section 3
section_4
section_5

ביצוע: ינון, יוסף, נדב ובועז.

התחלת בניית בית המקדש

כאשר שמעו העמים על בנייתו המחודשת של בית המקדש, הדבר עורר בהם כעס רב, והם הכריזו מלחמה נגד העם היהודי. הם צרו סביב עריהם של היהודים ואיימו להחרים את רכושם ולהביא עליהם מוות. בעקבות זאת, שליחים יצאו מהרי היהודים אל יהודה וביקשו ממנו לבוא ולהושיעם מיד אויביהם. יהודה מיהר להשעות את כל תוכניותיו הנוגעות לירושלים והמקדש ויצא לעזרת עמו. הוא חילק את צבאו – מחציתו הפקיד בידי אחיו שמעון, ואת המחצית השנייה נטלו עמו הוא ואחיו יונתן.

המלחמה נגד גויי הארץ

ימים רבים נלחמו ללא ליאות, ואף הובאו לוחמים יהודים מהפריפריה לירושלים כדי לחזק את מערך ההגנה. כאשר ראו אויבי ישראל כי כוחותיהם תשו, פנו בבקשת עזרה לליסיאס, שר הצבא היווני, וזה נענה ושיגר צבא עצום בן מאה אלף חיילים, עשרים אלף פרשים ושלושים ושניים פילים קרביים. ליסיאס התקדם מדרום הארץ, וחנה סמוך לבית זכריה – משם יצא בראש צבאו לכיוון ירושלים.

משימתו (האחרונה) של אלעזר

יהודה ואחיו לא המתינו עד להגעת הצבא לעיר הקודש, ופתחו במתקפה מפתיעה על כוחות ליסיאס. מתוך תובנה כי עליהם לפגוע בראש הצבא כדי להשיג ניצחון, הטיל יהודה את המשימה הקשה והמאתגרת על אחיו אלעזר. אלעזר, בגבורה רבה, רץ לעבר הפיל הגדול והמשוריין ביותר, נכנס מתחתיו ודקרו מספר פעמים. למרבה הצער, לא הספיק להימלט, והפיל נפל עליו ומחץ אותו.

המצור על ירושלים

למרות גבורת אלעזר, נאלצו יהודה ואנשיו לסגת לירושלים המבוצרת. ליסיאס הטיל מצור על ירושלים במשך ימים רבים אך לא הצליח לכבוש אותה, שכן לוחמיו של יהודה המכבי עמדו בגבורה ונאבקו כאריות למען ירושלים ובית המקדש. עם זאת, ככל שהימים חלפו, כוחות יהודה נחלשו בשל המחסור במזון, שנגרם מכך שהשנה הייתה שנת שמיטה. לנוכח המצוקה, היו מבין אנשי יהודה שדחקו להיכנע, אך לפתע הגיעה בשורה מרחיקה לכת: אנטיוכוס מת בייסורים במהלך מסע קרב בהרי פרס, והעביר את ירושתו לבנו, אנטיוכוס אופטור, שמינה את פיליפוס כיועץ.

התוצאות ממותו של אנטיוכוס

מששמע ליסיאס על האירועים, הוא עצר את המצור ונסוג לאנטיוכיה. במקביל, הוא ביטל את הגזרות על ירושלים ופנה ליהודה בבקשה לשיתוף פעולה נגד פיליפוס. בשורה זו הביאה לשמחה רבה בקרב תושבי ירושלים, אך בקרב פושעי ישראל, אשר שיתפו פעולה עם היוונים, נגרמה תוגה. הללו שלחו שליחים אל דמטריוס בן סלוקוס, שמלך תחת דודו אנטיוכוס אפיפנס, בדרישה להכניע את יהודה ולחדש את הגזרות.

ניסיון כיבוש ירושלים

דמטריוס נענה לבקשתם ומינה את אלקימוס לכהן גדול. הוא אף שלח עמו את בקכידס בראש צבא רב לכיבוש ירושלים. אולם יהודה ואנשיו עמדו בעוז ומנעו מאלקימוס להיכנס לעיר, מה שגרם לו לשוב לאנטיוכיה. בתגובה, שלח המלך את ניקנור, מלווה בצבא גדול, והורה לו להשמיד את יהודה ואנשיו ולהשליט בירושלים את היהודים התומכים ביוונים.

ניצחון יהודה נגד ניקנור

ניקנור הגיע למרגלות ירושלים ונשבע שלא לשוב לאנטיוכיה עד שייכנעו לו אנשי יהודה. הוא ערך את צבאו במעלה בית חורון, בעוד שיהודה המכבי חנה עם אנשיו בבקעת גידון. יהודה חיזק את אנשיו בלימוד התורה ובהזכרת ניסי ההצלה של חזקיהו מול צבא אשור. בשלושה עשר באדר, יצאו יהודה ואנשיו לקרב, ניצחו את ניקנור, והביאו את ראשו וידו לירושלים לשמחת העם. יום זה נקבע כיום שמחה לדורות.

מות יהודה המכבי

לאחר שנים של קרבות, חזרו אנשי יהודה לבתיהם. אך דמטריוס, שראה את חזרת ישראל לשגרה, שלח שוב את בקכידס עם עשרים אלף חיילים ופרשים רבים אל הרי בית אל, צפונית לירושלים. יהודה אסף את אנשיו, אך הצליח לאגד רק שמונה מאות לוחמים. על אף תחינות אנשיו להמתין ולא לצאת לקרב, יהודה סירב ואמר: "המנוסה היא תחילת המפלה. מוטב לנו למות בעד עמנו ותורתנו מאשר לברוח". הקרב היה קשה ועקוב מדם. במהלך יום שלם עמדו יהודה ואנשיו מול הצבא האדיר, אך בלילה גברו היוונים, ויהודה נפל בקרב יחד עם רבים מלוחמיו בהרי בית אל, המקום שבו החל מרד החשמונאים שבע שנים קודם לכן. יהודה נפל כגיבור, שקידש שם שמיים והביא כבוד ותהילה לעמו. הוא נטמן בקבר אבותיו במודיעין לצד אביו, מתתיהו.

סוף.

צור קשר

הטופס נשלח בהצלחה!

תודה על מילוי הטופס!
נחזור אליך בהקדם :)